פרק 46

פרק25#: שינוי מבפנים כאן ועכשיו – איך לזהות מה נכון לי עכשיו?

בימים הראשונים לאחר תחילת המלחמה, מצאתי את עצמי נשאבת לתוך הכאוס, טובעת באינפורמציה, מתקשה למצוא את עצמי, מתקשה להתרכז.
ואז בא השלב השני, שבו הצלחתי איכשהו להתנתק קצת ולמצוא איים של שפיות: לצבוע מנדלה, לצאת מהבית להליכה קצרה, לעשות שיעור פילטיס מול היוטיוב, לדבר עם חברות בטלפון.
וראיתי שמשהו דומה קורה גם עם מתאמנות שלי.
ראשית אף אחת לא ביטלה מפגשים למרות המצב, וזה ממש שימח אותי, כי המפגשים איתן היו עוד אי של שפיות עבורי. אבל מה שקרה בתוך המפגשים הוא שהפתיע אותי.
אני הכנתי את עצמי נפשית ומקצועית, להתמודד עם רגשות ונושאים קשים שאולי יעלו במפגשים איתן, אבל בפועל – הן לא רצו להתעמק בזה יותר מדי.
גם הן, בדיוק כמוני, מחפשות אי של שפיות. והשיחה על מטרות האימון המקוריות שלשמן הן הגיעו אלי, היתה סוג של יצירת וודאות בתוך המצב הלא נורמלי הזה וחסר הוודאות שבו אנחנו נמצאים כיום.
***
כמה שבועות לפני המלחמה, ישבנו לקפה רותי פריאנטה ואני, וקשקשנו את עצמנו לדעת, כמו תמיד. וברגע מסויים אמרנו אחת לשנייה: חבל שלא הקלטנו את עצמנו. אמרנו דברים ממש חשובים עכשיו.
ואז עלה בנו הרעיון, שבעצם זה אפשרי. אנחנו חייבות להקליט את עצמנו משוחחות.
והנה, ככה בא לעולם פרק 25 בפודקאסט, שהוא פרק משותף של רותי ושלי. פרק בו אנחנו משוחחות שיחה חופשית בין שתי נשים, שהן גם חברות וגם מאמנות.
בלי הכנה משמעותית מראש ומבלי לדעת לאן השיחה תוביל אותנו, אבל עם הרבה פתיחות ואומץ לדבר על מה שיושב לנו על הלב. בלי עריכה ובלי סינון.
***
אחד הנושאים שהטרידו את שתינו היה היכולת להיכנס למיקוד בתקופה הלא פשוטה בה אנו נמצאים עכשיו. וגם – למה אנחנו באמת זקוקות עכשיו?
החלטנו לשוחח בדיוק על זה ויצא פרק אותנטי ומלא ערך. קראנו לו:
רותי ונורית כאן ועכשיו – איך לזהות מה נכון לי עכשיו?
.
האזנה נעימה.

פרקים נוספים ששווה להקשיב להם