כשהילדים שלי למדו לפסיכומטרי אמרתי להם שיש מילה אחת שהם צריכים לזכור
מכל הסיפורים והשירים שהקראתי להם ממיטב הסופרים והמשוררות של פעם,
והיא זו שתציל אותם במבחן הזה:
גזוזטרה.
ואשכרה ככה זה היה.
המילה באמת הופיעה להם במבחן.
ולמה אני מספרת לכם את זה?
כי לפעמים נדמה לנו שאנחנו אוגרים כל מיני מידעים ומיומנויות שאבד עליהם הכלח,
שהם לא רלבנטיים לחיים שלנו כיום
והם בזבוז מקום במיינד שלנו.
.
אבל אז, כשמגיעות אליי מתאמנות ורוצות להתחבר לעצמן מחדש,
לקבל בהירות, וכוח לקבל החלטות
בתוך תהליך השינוי,
זה שהן העיזו להתחיל ולצעוד בו יחד איתי,
הם מגלות כמה כל החומר הזה משמעותי
ומופיע לעזרתן דווקא ברגעים שהן לא ציפו לכך.
.
למשל: כישורים נחבאים שלא היה בהם שימוש מאז הילדות,
ידע שלמדו מזמן וחשבו שהוא כבר לא רלבנטי,
ואפילו סתם נסיון חיים אישי ומקצועי.
.
לפתע הן מצליחות לייצר חיבורים חדשים בין כל הגזוזטראות האלה שבתוכן,
חיבורים שמובילים אותן למקום חדש, מדויק יותר ומרגיע.
.
אני תמיד אומרת להן וגם לילדים שלי (וגם לעצמי דרך אגב)
שכל מה שאי פעם למדו, שמעו, עבדו, התנסו-
מתישהו משהו מזה יבוא שוב לידי שימוש.
כלום לא הולך לאיבוד.
אלה נכסי צאן הברזל האישיים והייחודיים שלהן.
.
אז אתם יודעים מה זה גזוזטרה? (רמז בתמונה)
ואיפה בילדותכם שמעתם את המילה הזו?
(רמז: מרים ילן שטקליס)
.
