אני קוראת בימים אלה את הספר המצוין של אלן גורדון The Way Out והוא מביא מלא הסברים על מה זה כאב ואיך נוצר כאב כרוני. אז בהשראת הפרק שקראתי אמש תנו לי לספר לכם מדוע כאב כרוני הוא למעשה תוצאה של קצר בתקשורת בין הגוף למוח.
דמיינו שאתם הולכים להנאתכם יחפים על שפת הים בבוקר נעים וחמים, רוח קלילה מלטפת את פניכם, ורחש הגלים מנעים באזניכם. ואז פתאום אתם דורכים על זכוכית שבורה. אתם כמובן מרגישים כאב חד. אבל בואו נבין מה באמת קרה כאן בהילוך איטי (למרות שבפועל זה לוקח חלקיקי שניות):
ברגע שכף הרגל שלכם דרכה על הזכוכית, קולטנים (רצפטורים) בכף הרגל חשו את החתך ושלחו מסר אל חוט השדרה. בשלב הזה עדיין אין כאב.
המסר מטייל במעלה חוט השדרה אל המוח שלכם. גם בשלב הזה עדיין אין כאב.
חלקי המוח השונים עובדים כעת ביחד כדי לעבד את המסר ולייצר את תחושת הכאב.
עכשיו כואב!!!
אתם כעת עוצרים את ההליכה שלכם מייד, מתיישבים על החול, תופסים את כף הרגל ומחפשים את הזכוכית שנתקעה בבשר שלכם.
כפי שאתם מבינים כאב אמנם מרגיש לא נעים, אבל הוא חשוב. כשמנגנון הכאב עובד כמו שצריך הוא מגן על הגוף שלנו מנזק. כלומר, כאב הוא למעשה מנגנון הגנה של המוח.
כאב הוא גם תגובה של המוח שלכם למסר של סכנה שנשלח מכף הרגל. כאב הוא כמו שיחה בין הגוף למוח, אבל כמו בהרבה שיחות לפעמים יש קצרים בתקשורת.
בשונה מהדוגמא הקודמת שהראתה כיצד מסר סכנה אמיתי מייצר תגובת כאב, הדוגמא הבאה מראה כיצד מסר שגוי יכול להוביל כמעט למלחמת עולם שלישית.
השנה 1956
תקופת המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות. האירוע: קבלת פנים בשגרירות פולין במוסקווה. המנהיג הסובייטי ניקיטה חרוצ'וב נתן נאום בפני דיפלומטים מערביים וסיים את הנאום במשפט שתורגם לאנגלית: I will bury you או בעברית: אני אקבור אתכם. באותו הרגע 13 נציגי מדינות קמו ממושבם ויצאו בהפגנתיות מהאולם. סופת קרח החלה בין המערב לברית המועצות וכמעט שפרצה מלחמת עולם שלישית. לבסוף התברר שהפרשן הסימולטני פירש באופן שגוי את דבריו של המנהיג הסובייטי שלמעשה אמור היה להיות מתורגם באנגלית ל: I will outlast you, שזה בעברית: אני אאריך ימים אחריכם.
בדיוק כמו המתורגמן הרוסי גם המוח שלנו לא מושלם. ולפעמים הוא מפרש מסרים שמגיעים מהגוף באופן שגוי, וזה גורם למוח לחשוב שאנחנו בסכנה ולייצר כאב כמנגנון הגנה. הגוף שלנו בסדר גמור אבל המוח מייצר כאב בכל מקרה. במלים אחרות: במקרים רבים כאב הוא אזעקת שוא.
כשהמוח תקוע על פרשנות שגויה של מצב סכנה, הוא ממשיך לייצר כאב ללא הפסקה. וכך נוצר כאב כרוני בגוף.
