לרונה יש אלרגיה לחברה שלה שירה.
היא יהירה. וזה מטריף את דעתה של רונה. היא מרגישה ששירה מתנשאת מעליה,
חושבת את עצמה טובה יותר, הדעה תמיד שלה מוצלחת יותר, היא מבטלת את רונה.
לא תמיד שירה היתה כזו, או שפשוט רונה לא ראתה את זה בעבר.
אבל לאחרונה כל מה שהיא רואה בשירה זה את היהירות שלה. אפילו השתיקות שלה יהירות.
מה שמקפיץ אותנו ומוציא אותנו מדעתנו זה בדרך כלל מה שחסר לנו.
אחרת למה שזה יפריע לנו? (על משקל: דומה מושך דומה).
אבל כשמשהו חסר לנו, כשאנחנו מקנאים בתכונה של מישהו, זה בגלל שאצלנו היא לא דומיננטית עד לא קיימת.
אלרגיה מדברת בערכים.
הפער הזה שמקפיץ אותנו הוא זה שמשקף את חוסר האיזון בין איכות ליבה שחשובה לנו, לבין האתגר להנכיח אותה בחיים שלנו.
האלרגיה מופיעה כשהאתגר לאזן את הפער הזה מאוד קשה לביצוע.
לדוגמא:
הערך שעושה לי אלרגיה הוא "יהירות". אנשים יהירים מעצבנים אותי.
זאת אומרת, שאצלי חסרה יהירות. וככל הניראה הערך המוביל אצלי הוא פשטות או אותנטיות.
אבל – כשאני מתנהלת יותר מדי מתוך פשטות ואותנטיות, אני עשוייה להיתקל במוקש שהוא נפילה לוויתור עצמי.
אם יהירות משגעת אותי, זאת אומרת שאני מוצאת את עצמי במקרים רבים מוותרת על עצמי מול אנשים יהירים.
וזה מפריע לי. זה עושה לי לא טוב.
איך מאזנים?
מפצחים מהו הערך ההפוך מוויתור עצמי אבל שאיננו קיצוני עד כדי יהירות.
למשל: קבלה עצמית. כאשר אני בקבלה עצמית, אני לא מרגישה שאני מוותרת על עצמי.
הפעולות שאני בוחרת לעשות הן מתוך קבלה ואהבה עצמית.
האתגר שלי בא לידי ביטוי בלהצליח לייצר קבלה עצמית ולשמר את זה בתוכי.
כי אם אקבל את עצמי יותר מדי, אהפוך בעצמי ליהירה.
לכן – האיזון נמצא איפשהו באמצע בין ערך הליבה שלי (פשטות ואותנטיות) לבין ערך האתגר שלי (קבלה עצמית).
כשאנחנו חיים לפי הערכים שלנו, אנחנו מטפחים את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.
אז אני מזמינה אתכם לבדוק את מערכת היחסים שלכם עם עצמכם ואיפה אתם צריכים לעבוד על האיזונים בחייכם.
ענו (רצוי בכתב) על השאלות הבאות:
מה עושה לכם אלרגיה? מהו ערך הליבה שלכם? מהו המוקש שלכם? מהו האתגר שלכם?
ולבסוף – איזה פעולות אתם יכולים לעשות כדי ליצור את האיזון בין ערך הליבה לאתגר?
