האם אתם ילדותיים או שאולי ילדיים?
ילדותיות היא התנהגות אימפולסיבית, קצת חסרת בשלות, כמו ילד שחייב משהו כאן ועכשיו.
בשונה מזה, ילדיות היא אותה איכות שובבה וחיובית שמאפשרת לנו להישאר סקרנים,
לשחק, להתפלא ולהתפעל מהדברים הקטנים.
כדי לזהות איפה אתם עומדים, תנסו לשים לב:
כשאתם נתקלים בקושי, האם אתם מרגישים שאתם מגיבים כמו ילד מתוסכל,
או שאתם מצליחים לגשת לזה בסקרנות ומשחקיות?
עכשיו, במקום רק לאבחן את עצמכם בסיטואציה מסוימת ,
תעשו תרגיל קצר של כתיבה:
תכתבו לעצמכם במשך דקה או שתיים איך הייתם מתנהגים
אם הייתם ניגשים לסיטואציה הזו כמבוגרים אחראיים,
סקרנים אבל עם פרספקטיבה של מי שיודע לקחת אחריות.
אחרי שתכתבו את זה, הסתכלו על ההבדלים בין
איך פעלתם קודם לבין איך כתבתם שהייתם רוצים לפעול.
זה תרגיל שנותן לכם לא רק מודעות, אלא ממש מפה קטנה
איך להפוך את הילדותיות לילדיות בוגרת, עם אחריות.
אז דוגמא:
נדמיין מצב שבו הילדותיות מתבטאת בצורך ממש חזק להשיג משהו.
נניח שאתם מרגישים שאם אתם לא קונים עכשיו ברגע זה את המוצר שראיתם בחלון הראווה,
זה ממש מטריף אותכם כל רגע, ומכווץ אותכם מבפנים.
במקרה כזה, התרגיל הכתוב יכול להיות ממש תרגיל של “השהיית דחף”.
תכתבו לעצמכם מה בדיוק המוצר הזה מסמל עבורכם.
אולי הוא מסמל איזושהי תחושת שליטה, או פיצוי רגעי.
ואז, תכתבו איך הייתם רוצים להתמודד עם זה בצורה בוגרת.
למשל, לתת לעצמכם 24 שעות לפני שאתם מחליטים אם לקנות או לא,
ולשאול את עצמכם מה עוד יכול להביא לכם שמחה או רוגע בלי הקנייה הזאת.
למה זה טוב?
התרגיל הזה בעצם עוזר להכניס מרווח של מחשבה וסקרנות בין הדחף לפעולה,
ובכך אתם בעצם נותנים לעצמכם את ההזדמנות לקחת נשימה ולהסתכל על הדברים בפרספקטיבה קצת אחרת.
זה לא רק זיהוי של הדחף, אלא ממש תרגול של השהייה מודעת,
של יותר שליטה פנימית ואפשרות לחוות את הילדיות דווקא דרך היכולת להגיד לעצמכם:
“אני יכול/ה לחכות רגע, לבדוק מה באמת חשוב לי, ואז לפעול.”
זה כלי שמוסיף שכבה של בגרות ושליטה עצמית על הדחף,
ועם הזמן עוזר להפוך את הילדותיות האימפולסיבית למשהו יותר מאוזן ומודע.
וזה כמובן דורש תירגול.
אני מזמינה אותכם לבחור בין הרצון לפעול עכשיו לבין האפשרות לעצור, להקשיב, ולפעול אחרת.
אז איפה אתם נמצאים על הסקאלה בין ילדותיות לילדיות?
