שלושה סוגים של הכרת תודה

הידעת שיש שלושה סוגים של הכרת תודה?

זה נכון!

גם כשאנחנו מכירים תודה, רוב הסיכויים שאנחנו נעזרים באחת מהדרכים הבאות:

הכרה בציפייה:

הכרת תודה על דברים שאתה מקווה ומצפה שיקרו. יצירת רגשות חיוביים מראש מאפשרת להפיק את מלוא התועלת מהציפייה.

דוגמה: אני מדמיינת את המבט של הילד שלי כשאני מגיעה לאסוף אותו מהגן. זה ממלא אותי בציפייה, וכמעט גורם לי לבכות.

התענגות:

הכרת תודה על משהו שקורה כאן ועכשיו. תשומת לב לפרטים מענגים וחיבור שלהם לרגש, מאפשרים לזכרון להיצרב בנו ולבנות עליו זיכרונות נוספים.

דוגמה: כשאני יושבת על החוף שלובת ידיים עם בעלי ושנינו צופים יחד בשקיעה ובשמים המאדימים ומקשיבים לגלים הנשברים אל החוף, ואני נמלאת בחום ואהבה כלפי בעלי ומתמוגגת על הרגע הזה כאן ועכשיו.

העלאת זיכרונות:

הכרת תודה על מה שכבר קרה.

דוגמה: אני אוהבת להיזכר בשיחה האחרונה שהיתה לי עם דודתי זכרונה לברכה לפני שנפטרה, ומודה על המלים שאמרה לי ושהשפיעו עלי להמשך החיים.

 

באיזה אופן אתם מכירים תודה בחייכם?

(מבוסס על עבודתה של ד"ר אמנדה קראוול)

אהבתם? שתפו

אסור לפספס

איך נכון להגיב במצבי לחץ

איך נכון לנו להגיב במצבי לחץ?

בחודש האחרון אני רואה בחדר האימונים באופן הרבה יותר מוחשי מבדרך כלל, תגובות שונות ללחץ: יש את המתאמנות שהנטייה שלהן לחשיבה קטסטרופלית עולה מדרגה. אם

אם יש ספק אז אין ספק. מדוע חשוב להתמודד עם ספקות שעולים?

אין מישהו מאיתנו שלא היו לו ספקות לגבי נושאים מסויימים בחיים. ספקות שהובילו להיסוס, לקושי בקבלת החלטות ואולי אפילו להרעה במצב הבריאותי. כן, זה אולי נשמע מוזר, אבל ספקות הם חלק בלתי נפרד ממעגל הרשע של כאבים ומחלות שאני מדברת עליו לא מעט (מוזמנים לצפות בסרטון ממש כאן) בדיוק כמו פחד.
אז אמנם אנחנו מנסים לחתור להעלים את הספקות, ולהרגיש יותר בטוחים בעצמנו, אבל אני סקרנית לגבי שני דברים: הראשון, מדוע בכלל לאנשים יש ספקות, ומאיפה באים הספקות הללו? והשני, איזה השפעות יש לספקות הללו על החיים שלנו? (ואולי גם מה אפשר לעשות עם כל זה…).

לשבור את החומות שלנו

בסביבות המאה ה-6 לספירה נשלחו מיפן הצעירה שליחים לסין הגדולה כדי ללמוד ממנה איך מתכננים עיר, איך מתכננים גנים ומהם סודות ההידראוליקה וזרימת המים בבריכות