אל תחשבו על הפיל הוורוד שבחדר

כשאומרים לכם לא לחשוב על הפיל הורוד שבחדר, כניראה שתחשבו רק עליו. ככה המוח עובד. לא תצליחו להימנע מזה.
גם עם רגשות זה ככה. ועם תחושות כמו כאב או חרדה.
יגידו לכם: תתעלמו מהכאב. ואתם דווקא תרגישו אותו בעוצמה גדולה יותר.
יגידו לכם להרגיע את החרדה ואתם תרגישו שהיא דווקא מתגברת.
אז מה עושים?
באנגלית המילה רגש היא EMOTION.
וזה למעשה חיבור של שתי מילים:
ENERGY+MOTION
כלומר אנרגיה ותנועה.
ולמה אני מספרת לכם את זה?
כי רגש הוא אנרגיה בתנועה.
כמו גל בים שנע קדימה באנרגיה וחולף,
כך גם הרגש. הוא חולף דרכנו.
אז כדי להימנע מלחשוב על הפיל הוורוד בחדר,
כדי לא להתבוסס בכאב המתגבר
וכדי לא לטבוע בחרדה מתעצמת,
כדאי לנסות ולהרפות לתוך הרגש או התחושה שחווים. בדיוק כפי שממליצים לתת לגל לעבור מעלינו ולא להילחם בו.
פשוט לשחרר ולהיות שם. להסתקרן על מה שקורה לנו אל מול הדבר הזה
ותיווכחו לגלות שהרגש או התחושה נעלמים הרבה יותר מהר ממה שדמיינתם.
המוח, שמייצר את אותו רגש או כאב או חרדה,
מחפש בסך הכל תשומת לב.
כמו ילד קטן הוא רוצה חבר למשחק.
אבל אם אנחנו משתפים פעולה ו״נילחמים״ בו,
הוא מתלהב ומגביר את המשחק.
אם נתעלם, הוא גם יגביר את המשחק
כמו ילד שנעלב.
אבל אם פשוט נתעניין בו ,
לא נתרגש ממנו אבל גם לא נתעלם ממנו,
הוא יאבד עניין וילך.
ו״הילד הזה הוא אני״ של יהודה אטלס
פשוט הזכיר לי את כל המשחק המוחי הזה
שמנהל אותנו.