מה קשה יותר: לבקש סליחה או לסלוח
וגם – איך להצליח לסלוח גם כשזה קשה
********
לפני די הרבה זמן נתקלתי במלים של הרבי מליבוביץ' לגבי הדרך לסליחה מיטבית. הוספתי על שלושת השלבים שהוא הציע גם תוספת משלי, וזאת מתוך הנסיון האישי בהתמודדות עם אדם רעיל ונרקיסיסטי שמירר במשך תקופה את חיי, אבל – גם גרם לכך שעשיתי שינוי גדול לטובה בחיי.
********
קבלו 4 שלבים בדרך לסליחה אמיתית ומשחררת:
לשחרר את הצורך לכעוס או לנקום באדם שפגע בנו.
הכעס המבעבע בתוכנו בעקבות הפגיעה וההשפלה לעתים כה גדול שהוא כבר משמש כצורך, כחלק מהיומיום שלנו. אנחנו מתרגלים להרגיש ככה, וזה מזין את האנרגיה שלנו.
אבל – זוהי אנרגיה שלילית. לא מיטיבה, וכזו שיכולה לפרוץ גם בגוף הפיזי בצורה של כאבים ומחלות.
להפסיק לכעוס, ולהפסיק כל פעולת נקם או תכנון נקמה באדם שפגע בנו.
כשמבינים כמה הרצון לכעוס או לנקום פוגע למעשה כמו בומרנג בנו עצמנו, הסיכוי לשחרר את הכעס מתוכנו גדל.
כמה הקלה וקלילות מרגישים לפתע כשהרגש הזה לא מנהל אותנו ולא ממלא אותנו כל רגע ביום.
כשאנחנו ככה – אז מתפנים כל כך הרבה זמן ואנרגיה לעשות דברים אחרים, שהרבה יותר חשובים להווייה האישית שלנו.
להודות.
אני מאמינה שכל אדם שאנו פוגשים בדרך, בין אם לרגע קט ובין אם למפגש ארוך יותר, יש תפקיד בחיינו. גם לאנשים הרעילים והפוגעניים יש תפקיד שמתברר לנו בדרך כלל בהמשך הדרך.
כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לעצור שנייה ולהתבונן לאחור על מה שהיה עד הפגיעה, מה קרה לנו בזמן הפגיעה ומה קרה איתנו מאז, במקרים רבים (רבים מאוד), מתגלה כי הצלחנו בזכות זה לזוז מאזור הנוחות שלנו ולהתפתח.
ולכן – עם כל הקושי וחוסר ההגיון שבדבר, יש מקום להגיד תודה על מה שקרה, ואולי אפילו תודה לאדם שפגע.
להכניס בחזרה את האדם הפוגע לתוך חיינו.
כשמתמודדים עם אנשים רעילים במיוחד, נרקיסיסטיים, ההמלצה הגורפת היא, במידה ומתאפשר, לצמצם מגע ככל האפשר.
אבל מה עושים כשאותו אדם הוא בן משפחה כמו אח/אחות, אמא/אבא, בן/בת? כל אחד מוצא את הדרך הנכונה לו לחיות לצד אדם כזה.
יחד עם זאת, כאשר מצליחים בלב פנימה לעבור את שלושת השלבים הראשונים של הסליחה, אזיי השלב הזה כבר לא מרגש אותנו, כי למעשה – בזכות שלושת השלבים הראשונים – הצלחנו לעטוף את עצמנו במעטפת טפלון שמגינה עלינו מפגיעות קשות נוספות.