לארגן נכו את היום בהתאם לאנרגיה שלנו

איך לארגן נכון את היום בהתאם לאנרגיה

בהליכה הבוקר על שפת הים פגשתי את גיסתי. ובזמן שצעדנו במרץ שוחחנו על איך נכון לארגן את היום שלנו באופן כזה שנצליח לדחוס לתוכו גם ספורט וגם עבודה, תוך התחשבות ברגעי העייפות וברגעי הריכוז שלנו במהלך היממה. לקחנו גם בחשבון ששתינו מ"אנשי הבוקר" ואוהבות לעשות את הספורט שלנו על הבוקר!

המסקנה שלנו (והטיפ בשבילכם) היתה שחייבים לזהות מהן השעות ביום בהן אנחנו הכי מרוכזות ומהן השעות בהן אנחנו חסרות אנרגיה. בהתאם לזה לארגן את שארית היום (לאחר הספורט).

זיהיתי למשל שאצלי יש כמה מקבצים כאלו לאורך היממה. אז בשעות שאני יודעת שאני באנרגיה ירודה ואני פחות מפוקסת, אני עושה את מה שלא דורש ריכוז (למשל סידורים או אכילה) או שאני מחדשת את האנרגיה שלי ונשכבת לנוח לכמה דקות.

באופן כזה אני יודעת למקסם את היום שלי וגם לא מלקה את עצמי על בזבוז זמן. אני מקבלת את זה שלאורך היממה הגוף והמוח שלי פועלים בגלים ואני פשוט צריכה ללמוד לתפוס את הגלים….

ואיך זה אצלכם? ספרו לי.

אהבתם? שתפו

אסור לפספס

שלושה סוגים של הכרת תודה

הידעת שיש שלושה סוגים של הכרת תודה?

זה נכון! גם כשאנחנו מכירים תודה, רוב הסיכויים שאנחנו נעזרים באחת מהדרכים הבאות: הכרה בציפייה: הכרת תודה על דברים שאתה מקווה ומצפה שיקרו. יצירת רגשות

איך נכון להגיב במצבי לחץ

איך נכון לנו להגיב במצבי לחץ?

בחודש האחרון אני רואה בחדר האימונים באופן הרבה יותר מוחשי מבדרך כלל, תגובות שונות ללחץ: יש את המתאמנות שהנטייה שלהן לחשיבה קטסטרופלית עולה מדרגה. אם

אם יש ספק אז אין ספק. מדוע חשוב להתמודד עם ספקות שעולים?

אין מישהו מאיתנו שלא היו לו ספקות לגבי נושאים מסויימים בחיים. ספקות שהובילו להיסוס, לקושי בקבלת החלטות ואולי אפילו להרעה במצב הבריאותי. כן, זה אולי נשמע מוזר, אבל ספקות הם חלק בלתי נפרד ממעגל הרשע של כאבים ומחלות שאני מדברת עליו לא מעט (מוזמנים לצפות בסרטון ממש כאן) בדיוק כמו פחד.
אז אמנם אנחנו מנסים לחתור להעלים את הספקות, ולהרגיש יותר בטוחים בעצמנו, אבל אני סקרנית לגבי שני דברים: הראשון, מדוע בכלל לאנשים יש ספקות, ומאיפה באים הספקות הללו? והשני, איזה השפעות יש לספקות הללו על החיים שלנו? (ואולי גם מה אפשר לעשות עם כל זה…).