ההבדל הדק בין דמיון למציאות של כאב

על הגבול הדק שבין דמיון למציאות של כאב

לפני כשנתיים, ממש טרום קורונה, התארחנו בן זוגי ואני, בבית הנספח הכלכלי האוסטרי.

בזמן שהשמש החורפית הישראלית קפחה מעלינו, האירוע היה דווקא לכבוד אולימפיאדת החורף. מסך טלויזיה ענק הקרין בשידור חי את הגולשים. ובינתיים האורחים יכלו להרגיש איך זה לגלוש ברמה אולימפית בעזרת משקפי מציאות מדומה VR. 

אני לא גולשת.

לא סקי ולא סנואבורד, ולא סקטבורד ולא גלים. אבל החלטתי שאני מנסה. הרכבתי משקפיים גדולות שסגרו על הפנים והעיניים, אחזתי בשני מוטות סקי בידיים והמשחק מתחיל.

אני זוכרת את עצמי זזה מצד לצד בין העצים, נאנקת בבהלה, ומשתדלת ממש לא לצעוק מפחד. הרגשתי פיזית זיעה בכפות הידיים, דופק מהיר וכיווץ בבטן. הייתי משוכנעת שאני תיכף מתרסקת (מה שבאמת קרה במשחק).

כשהורדתי את המשקפיים עדיין רעדתי בכל הגוף ולקח לי מספר שניות להתאפס על הקרקע היציבה שאני עומדת עליה. והחלטתי לנסות שוב. הפעם כבר היה לי קצת נסיון, וידע מוקדם איך זה בכלל ניראה ומרגיש. והפעם כבר היתה התקדמות. כל כך התלהבתי שחזרתי לעמוד שוב ושוב בתור כדי להתנסות במשחק הזה.

וזה מחבר אותי לסובלים מכאבים כרוניים.

מי שסובל מכאב כרוני כל כך מפחד מהכאב שיבוא או מהכאב שיתעצם עד שהוא תופס פעולות מסויימות כבלתי אפשריות עבורו לביצוע. התפיסה הזו גורמת להימנע מלעשות הרבה דברים שפעם נהננו מהם. אנחנו מסתכלים בערגה על העבר שלנו ואבלים על ההנאות שחלפו ולא ישובו. למשל לבלות שעות בשמש, או לרוץ, או להרים משקולות, או להתכופף, או להסתובב במוזיאון ועוד ועוד.

בתכלס, המוח שלנו כל כך עוצמתי שאפילו לדמיין פעולה מסויימת ומלחיצה יכול לגרום למוח לייצר תחושה פיזית בגוף של כאב (גם מבלי לעשות את הפעולה כלל במציאות!). המוח זוכר איך הגבנו בפעם הראשונה, והוא לומד לייצר את התגובה הזו בכל פעם שנפעל שוב באותו האופן, או אפילו אם רק נדמיין את זה. המוח איננו מבדיל בין מציאות לדמיון! הוא בסה"כ עושה מה שהוא יודע לעשות כדי להגן עלינו כשהוא חש בסכנה, וזה לייצר כאב. אפילו אם זו התראת שווא מדומיינת.

למעשה המוח מייצר התניה. והתניה אפשר לנתק. איך אפשר לעשות זאת?

איך אפשר ללמד את המוח שאין קשר בין הפעולה לכאב?

למשל: להעז ולהתנסות בנסיונות קטנים של הפעולה ממנה נמנענו עד כה.

מהמתאמנים.ות שלי אני מבקשת לזהות מהי הנקודה בין 1-10 בה מופיע הכאב בעת ביצוע הפעולה המדוברת. ואז – הם נדרשים לתרגל שוב ושוב את הפעולה אבל רק עד לנקודה הזו, ומיד לשחרר ולחזור למצב הרגיעה המלא. התרגיל הזה מאפשר למוח שלכם לקבל הוכחה שהפעולה הזו לא גורמת נזק או כאב. וכאשר המוח מרפה את המגננה שלו, הוא מאפשר לכם להתקדם בסולם ולפעול עד לנקודה רחוקה יותר.

לדוגמא: אם יש לי כאבי גב ובדרך כלל אני מסוגלת ללכת 10 דקות עד שהכאב מופיע. זה התרגיל שאעשה במשך מספר ימים, עד שארגיש שאינני חוששת יותר מהתרגיל. אם אני לא חוששת במודע, אז גם המוח שלי איננו פוחד. ואז אנסה להאריך את משך הצעידה ל11 דקות ואראה מה קורה. רוב הסיכויים שגם ב11 דקות לא יכאב לי, כי המוח כבר לא נמצא על המשמר כמו בעבר.

וכמובן – אפשר לנצל את כוח הדמיון העוצמתי שלנו, ולדמיין את עצמנו עושים את הפעולה שאנחנו כמהים לחזור ולעשות אותה. לדמיין שוב ושוב, ואחרי זמן מה לנסות ולעשות אותה בפועל.

שימוש במציאות מדומה הולך ונהיה נפוץ יותר, גם בעולם הרפואה.

במחקר נסיוני שפורסם ב-2019 השתתפו 120 מבוגרים שסבלו מכאבים גופניים כרוניים, שנחלקו לשתי קבוצות: משתתפי קבוצה אחת חוו טיפול במציאות מדומה ומשתתפי הקבוצה השניה צפו בטלוויזיה בסרטוני וידאו בנושאי בריאות.

משתתפי הקבוצה הראשונה נעזרו במשקפי מציאות מדומה שם ניתנה להם אפשרות בחירה מבין 21 תסריטים והוצע להם לצפות בהם שלוש פעמים ביום משך 10 דקות בכל פעם וגם מתי שחשו בכאב מיוחד. בשתי הקבוצות נדרשו המשתתפים לדרג את רמת הכאב שחשו בסולם של 1-10 ונבדקו כמויות משככי הכאבים שנלקחו על ידם במהלך המחקר.

בשקלול הדיווחים נמצא כי נבדקי קבוצת המציאות המדומה דיווחו על ירידה של כשתי נקודות ברמת הכאב (שלוש נקודות בקרב סובלים מכאב חמור), ואילו חברי הקבוצה השנייה דיווחו על ירידה של חצי נקודה (כנקודה בקרב הסובלים מכאב חמור). תוצאות מרגשות וממלאות תקווה.

בקיצור – זכרו שהמוח גמיש ויכול להיות מושפע באופן משמעותי בעזרת שימוש בדמיון ככלי ריפוי. תנו צ'אנס לדמיון שלכם. הוא יכול להביא תוצאות מפתיעות במסע הריפוי שלכם.

אהבתם? שתפו

אסור לפספס

אם יש ספק אז אין ספק. מדוע חשוב להתמודד עם ספקות שעולים?

אין מישהו מאיתנו שלא היו לו ספקות לגבי נושאים מסויימים בחיים. ספקות שהובילו להיסוס, לקושי בקבלת החלטות ואולי אפילו להרעה במצב הבריאותי. כן, זה אולי נשמע מוזר, אבל ספקות הם חלק בלתי נפרד ממעגל הרשע של כאבים ומחלות שאני מדברת עליו לא מעט (מוזמנים לצפות בסרטון ממש כאן) בדיוק כמו פחד.
אז אמנם אנחנו מנסים לחתור להעלים את הספקות, ולהרגיש יותר בטוחים בעצמנו, אבל אני סקרנית לגבי שני דברים: הראשון, מדוע בכלל לאנשים יש ספקות, ומאיפה באים הספקות הללו? והשני, איזה השפעות יש לספקות הללו על החיים שלנו? (ואולי גם מה אפשר לעשות עם כל זה…).

פרפקציוניזם וכאב כרוני

כשלמדתי שטיפוס פרפקציוניסט נוטה יותר לסבול מכאבים מתמשכים, זה היה לי ממש הגיוני. להערכתי הגסה לפחות 85% מהמתאמנים/ות שמגיעים אלי לטפל בכאבים הכרוניים שלהם "לוקים"

תסמונת הלב השבור

האם ידעתם שפרידה קשה משנה פיזית את מבנה הלב, ועשויה לגרום לכאבים עזים עד כדי תחושת התקף לב? לא סתם יש את המושג "כאב לב".